צרפתי נ' צפון מערכות מיפוי בע"מ

פסק דין

1.הנתבעת הינה חברה העוסקת בדפוס דיגיטלי וייצור שלטים.

התובע רואה חשבון במקצועו, אשר שימש כרואה חשבון של הנתבעת מאז הקמתה בשנת 2000 ועד סוף שנת 2009.

2.בשנת 2010 הועברו כל מניותיה של הנתבעת לאחד מבעלי המניות, הוא מר מרק ציפניוק (להלן "מר ציפניוק").

עם ההעברה הנ"ל, הודיעה הנתבעת לתובע, בחודש ינואר 2010, על הפסקת ההתקשרות עימו, ועל העברת הטיפול בספריה לרואה חשבון אחר.

במצב שנוצר, הציע התובע למר ציפניוק, שהדו"ח השנתי עבור שנת 2009 יוגש על ידי רואה החשבון החדש, אולם האחרון עמד על כך שהדו"ח יוגש על ידי התובע.

3.התובע הכין את הדו"ח השנתי עבור שנת 2009 (להלן "הדו"ח") ומסרו לידי מר ציפניוק בחודש 12/10, יחד עם חשבון שכר טרחה על סך של 5,800 ₪. לטענתו, מר ציפניוק הבטיח לשלם לו את שכר טרחתו הנ"ל בשלושה תשלומים, אך הוא לא עמד בהבטחתו הנ"ל, ומכאן התביעה המונחת בפניי שהועמדה על ידי התובע על סך של 6,300 ₪.

4.הנתבעת באמצעות מנהלה מר ציפניוק, לא הכחישה את עצם הגשת הדו"ח על ידי התובע ואת סכום שכר הטרחה שסוכם, אך טענה כי קמה לה זכות קיזוז כנגד הסכום הנ"ל, בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, עקב התרשלותו של התובע שהתבטאה בשני העניינים הנ"ל:

א. איחור בהגשת הדו"ח, ותשלום קנס בסך 4,250 ₪ על ידה בגין האיחור הנ"ל.

ב. אי יידועה אודות זכאותה עלפי דין, להחזרי בלו בגין סולר, דבר שגרם לה הפסד בסך של 12,739 ₪ על פי הנטען.

5.לצערי, כל הניסיונות להביא את הצדדים להסכמה לאור מהות המחלוקת וסכום התביעה, נתקלו בחומה בצורה מטעם התובע, ומכאן הצורך במתן פסק דין.

6.מטעם התובע העיד התובע ומטעם הנתבעת העיד מר ציפניוק.

7.האיחור בהגשת הדו"ח

אין מחלוקת כי הדו"ח הוגש באיחור ובשל כך שולם קנס על ידי הנתבעת. אולם בעוד שהתובע טוען כי האיחור נבע מהעיכוב בהמצאת המסמכים הרלוונטיים לידיו על ידי הנתבעת, טענה הנתבעת כי החומר הומצא לתובע בטרם חלוף המועד החוקי להגשת הדו"ח, וכי האיחור נבע ממחדליו של התובע.

8.משהעלתה הנתבעת טענת הקיזוז המתבססת על האיחור בהגשת הדו"ח על ידי התובע, רובץ עליה הנטל להוכיח טענה זו על כל מרכיביה, ובכלל זה המועד שבו נמסרו המסמכים לידיו של התובע. אולם הנתבעת לא עמדה בנטל זה, שכן מעדותו של מר ציפניוק התברר כי המסמכים הועברו לידי התובע על ידי שותפו לשעבר מר צבי גרינבלט אשר לא הובא לעדות, ומר ציפניוק לא יכול היה להעיד על מועד העברת המסמכים לידי התובע (ראה עדותו בעמ' 5 ש' 11-10).

9.במצב דברים זה, הנני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את נטל הוכחת טענת הקיזוז, הנסמכת על האיחור בהגשת הדו"ח.

10.החזרי הבלו

ביום 23.12.04 חוקק צו הבלו על דלק (פטור והישבון), תשס"ה-2005, שלפיו הנתבעת היתה זכאית להחזרי בלו על סולר (להלן "צו הבלו").

אין מחלוקת כי במסגרת הביקורות שהתובע ערך על ספריה של הנתבעת, הוא לא הביא לידיעתה את דבר קיומו של הצו, ואת עצם זכאותה להחזרי בלו על סולר בהתאם לצו הנ"ל.

11.הנתבעת טוענת כי במחדלו הנ"ל, גרם לה התובע נזק בסך של 12,739 ₪ על פי מכתב של רואה חשבון שצורף לתצהירה נ/1, אם כי בסיכומיה היא הסכימה להעמיד את הסכום הנ"ל על סך של 8,468, לאחר ניכוי סך של 4,271 ₪ עבור שנת 2010.